מעגל מתופפים, מתופפים ל בר מצווה בכותל שופרות, סדנאות תיפוף 

שלום לכולם,
באתר תוכלו לקרוא על אתרים מענינים בתחום מעגל מתופפים  ובתחומים נוספים הקשורים לתופים ומתופפים, אבל בעיקר על הלהקה שאני עומד בראשה מתופפי המדבר ההתפתחות של להקת מתופפי המדבר כל הדרך מלהקת מתופפים עד ללהקה אתנית יוצרת. תוכלו לקרוא על אירועים מיוחדים שלנו כמו בר מצווה בכותל, סדנאות תיפוף ועוד מחוויות הלהקה שמנגנת בקבלות פנים.

כתבה מתוך העיתון המקומי
דודי בר יוסף מנהל ביד רמה מזה חמש שנים את להקת "מתופפי המדבר", ועכשיו חונך סינגל חדש ומופע חדש לגמרי, שמאיים להקפיץ את באי הברקה במוצ"ש הקרוב הסיפור על האיש שהפך את מתופפים למדע, שהתחילו ללמוד אפילו באוניברסיטה בכל יום שישי, מזה יותר מעשר שנים, בחוף התופים ליד הדולפינריום בתל אביב, מתכנסת לה חבורה משתנה של אנשים שמביאים דרבוקות מהבית ומנגנים מהצהריים עד הערב זה נקרא מעגל מתופפים ספונטני.. אחד מעביר לשני את הדרבוקה, מישהי רוקדת בבגד ים, אחד מתנתק וצופה בגלים, והתיפוף נמשך ונמשך בלי הפסקה שעות ארוכות. אי אפשר להישאר אדיש לזה. זה תופס בבטן ומרעיד את הכל. זה מחבר אותך לפעימות הלב שלך. אתה לא יכול להתנגד. זה...  

"אני לא אוהב את מה שהולך שם מבחינה מוזיקלית, אבל מאוד אוהב את האוירה",מתפרץ למחשבותיי דודי בר יוסף, המוח המדברי אני אוהב יותר סדנאות תיפוף מסודרות". "לקחו את התיפוף והפכו אותו למשהו שמחבר בין אנשים שזה יפה בפני עצמו. מנסים לחקות את מה שקורה בברזיל. לא שזה רע, אבל בברזיל זו מסורת של מתופפים שלומדים במסגרות בתי הספר לסמבה הם עוברים סדנאות תיפוף . כל ילד קטן יודע מה הוא צריך לענות על כל מקצב. זה משהו שאתה גדל עליו. אני לא נהנה מהתיפוף ספוטני כזה. בשבילי זה כמו שתיקח 10 פסנתרים ותתחיל לנגן ביחד. זה לא נשמע לי משהו הומוגני. כל אחד עושה סולו מתי שהוא רוצה. זה רעש בשבילי. זה לא יפה. אני לקחתי את זה לכיוון הכי מוזיקלי שאפשר, הכי מסודר שאפשר, וזה מה שגם גרם לי להצלחה שלנו". להקת "מתופפי המדבר" כוללת שמונה נגנים, אליהם יצטרפו, עוד שני גיטריסטים לצורך ההופעה במוצ"ש. היא מתרוצצת ברחבי הארץ כבר חמש שנים, מופיעה בחתונות ובמועדונים בכל הארץ, משתפת פעולה עם אומנים כמו ברי סחרוף, ויום אחד, בעזרת השם, תוציא דיסק. חוץ מזה, דודי בר יוסף גם מעביר קורס תיפוף באוניברסיטה, שהסטודנטים מקבלים עליו נקודות זכות. בינתיים יש סינגל חדש ומקפיץ שנקרא 'גאלי', שמבוסס על מקצבים אפריקאיים ושרה אותו סולנית חדשה בשם אני אטיאס, זמרת בלהקת פיקוד הדרום. "השנה הוספנו גיטרות חשמליות, בס, אקוסטיות ועוד, אבל התופים נשארו בפרונט", כך בר יוסף. "מי שאהב את ההופעה הראשונה יוכל למצוא שרידים ממנה גם כאן".

מתי הדיסק?

לא הוצאנו דיסק כי זה עולה הרבה כסף. יום אחד, אולי. בינתיים אנחנו עובדים על די וי די של ההופעה.

למה אין לכם הרבה הופעות לקהל הרחב?

קשה לנו להופיע, אנחנו כל הזמן עסוקים. עד שמוצאים תאריך שכולם יכולים. אז עכשיו אנחנו מופיעים פה, ואני מקווה שנעשה סיבוב הופעות בכל הארץ. סך הכל אנחנו הכי הרבה בדרום.

איך הכל התחיל?

דודי בר יוסף הוא איש שמח. הוא נולד בבאר שבע, ועכשיו הוא גם ביישוב טנא עומרים שליד מיתר עם אשתו שרית, שהיא גם היחצ"נית של הלהקה. "לאורך כל הדרך ניגנתי. בהתחלה ליוויתי זמרים כמו דוד דאור, הברירה הטבעית, אתי אנקרי, יותר ופחות מוכרים, ואץ צץ לי הרעיון לפתח את מה שראיתי בעולם. ראיתי חתונות מיוחדות בכל העולם, בלי העוף והדי ג'י.

אהבתי לספוג את המסורת של המקום שהגעתי אליו. לדעתי, כשאתה מטייל הכי חשוב זה לא להביע דעה ולא להתערב. לקלוט. לשבת, לספוג, להנות ממה שאתה יכול להנות. הייתי נוסע עד סוף העולם כדי ללמוד מקצבים חדשים. ושתבין, מקצב זה לא רק כמה מכות על התוף. למקצב יש מסורת, יש סיפורים שעומדים מאחוריו, יש את התרבות שיוצרת אותו. כל מקצב הוא עולם שלם".

ממי אתה לומד?

"מאנשים ברחוב. הייתי עכשיו במרוקו, וניגשתי לנגני רחוב כדי ללמוד מהם מקצבים, ולשאוב מהם את המסורת. בלהקה שלנו עשינו הכלאה בין תופים מג'מייקה, מברזיל, מקובה, מאפריקה, ויצרנו משהו חדש לגמרי". בנוסף השתלם דודי אצל מיטב המסטרים לתיפוף אפריקאי פמדו קונטה, ממדי קייטה, אהרונה דמבלה, סידיקי קמרה ואדמה דרמה

הכלאה בין תופים

ספר את הסיפור שמאחורי מקצב אחד.

סיפור של מקצב ה'ינקדי מקורו': זה מקצב שקיים במאלי שבמערב אפריקה, ושייך לשבט המנדנג. הם מדברים שם בשפת הבמברה, למקצב אחד קוראים ינקדי והשני מקורו. בתוך השבט תת קבוצה שנקראת סנופי. לנשות הסנופי יש קול יפה ודק, והן שרות את ה'ינקדי', שמדבר על הפרידה של האישה מהבית כשהיא עוברת לרשות את הגבר. זו הפעם האחרונה שהאימא תראה את הילדה שלה. יש להם שיר עצוב שהנשים שרות לכלה. ואז מגיע המקצבים של הגברים, המקורו. הם משתוללים ורוקדים. הנשים רוצות לשיר את השיר שלהן, הכי מבוגרת שרה את ה"אימא תחשוב עליך הרבה זמן", והנשים עונות לה "אנחנו מעידות על האמא שהי אוהבת אותך". הגברים רוצים לרקוד ולהשתולל וכל הזמן יש את המאבק בין הנשים לגברים. הנשים צועקות "הגיע כבר הזמן שלנו",יש המון משחק רחוב מתוך שעמום כל הלילה. יש ריקוד שהגברים רוקדים והנשים רוקדות. יש מלא סיפורים כאלה:מכשפת הכפר, שירת עובדי האדמה, ירח מלא, ואין ספור טקסטים מסוגים שונים. אפריקה מזכירה את הודו, פתאום באמצע היום יש לך תהלוכה, ולכל דבר יש משמעות.

בואו נחזור לארץ. איך התחילה הלהקה?

"היה לי חבר שהתעסק במכירת תופים בגלריה שנקראת "תותי עץ" בעיר העתיקה. נכנסתי אליו והתחלתי לנגן. תוך כדי, עלה לו הרעיון ללמד חוגי תופים. הסכמתי, והתחלתי ללמד 300 סוגי מקצבים מכל העולם. לאט לאט התקבצו כמה משוגעים לדבר, והפכנו ללהקה שיש לה חומר מקורי משלה. למרות שהיינו הרכב הקצב הראשון בארץ, והיה קשה לאנשים לקבל את זה שקיים הרכב שאין לו גיטרות, ההצלחה האירה פנים כבר בימים הראשונים. אנשים קלטו את האנרגיה ונכנסו לזה. מאז הופענו בכל מקום".

מה יש לך מקצב? מה תפס אותך עד כדי כך?

אתה נולד לתוך זה. הכל דיגיטלי מסביבך. איך שאתה יוצא לעולם אתה שומע 'בום' 'בום'. אתה כותב בקצב, אתה נושם בקצב. זה הדבר הכי בסיסי שיש, איך אפשר שלא להיכנס לזה".

יפנים מרימים ידיים

מתופפי המדבר הופיעו במועדון הג'ה פאן בתל אביב, בבארבי, בצפון ובכל הארץ.

ההופעה הכי מוזרה שלכם.

הגיעה משלחת מיפן, החיים שלהם זה כמו השעונים שהם מייצרים. אתה אומר להרים ידיים וכולם מרימים ידיים. אף אחד לא טועה, אבל הם כמו רובוטים.

ההופעה הכי שמחה.

בבומבמלה היו כמויות ענקיות של אנשים,כולם רוקדים ושרים איתנו, כמה אהבה שהייתה שם!

הכי מרגשת.

הגעתי לבית חולים, הייתה לנו הופעה בהתנדבות. הגענו למחלקת ילדים, ורצו שאני אשיר לאיזו ילדה את השיר 'סיוון' של יגאל בשן. ישבתי ושרתי לה בלי ליווי "כשתגדלי ותהיי לגברת". אני שר בעיניים עצומות, ואז אני מרים את העיניים ורואה שכולם בוכים. התברר שהילדה הייתה חולה סופנית.

איך זה להופיע?

אקסטזה אינסופית. בחיבור ההופעה אתה מגיע למחוזות שאתה לא מאמין בכלל. הייתי רוצה להופיע כל הזמן.

כל מי שרוצה יכול להצטרף?

לא פשוט להיכנס להרכב. יש הרבה חומר שצריך ללמוד, וזה מה שמייחד אותנו. לא כל אחד יכול להצטרף ולנגן. הרבה מתקשרים ורוצים להצטרף אלינו, ואנחנו מסבירים להם שזה לא כזה פשוט. זו תכנית אומנותית, שבה גם בארועיים משפחתיים, כשאנחנו עושים קבלת פנים מיוחדת, המקצבים לא מקריים ומתוכננים.

האקדמיה לתיפוף

לפני כמה חודשים נפתח קורס באוניברסיטה, המאפשר ללמוד תיפוף תמורת נקודות זכות. המרצה הוא דודי בר יוסף. "קודם לומדים מקצבים, שמות, מתי מנגנים, כמה תפקידים יש בתוך המקצב. לומדים לעשות סולו קבוצתי, שבו כולם מנגנים יחד. בסוף כולם שרים, ואני מתרגם להם את המילים", אומר בר יוסף.

הייתה היענות?

הייתה היענות מטורפת. לקורס של 38 מקומות נרשמות יותר מ- 250 איש בכמה דקות. החבר'ה שלמדו היו נפגשים שעה לפני כל שיעור כדי לעשות חזרות על השירים שלמדתי אותם כבר. אתה לא מחלק תופים ומתחיל לנגן עם כולם? לא. צריך ללמוד. זה הרבה יותר עמוק מאשר שאני סתם אחלק תוף ותנגן. כמה זמן אפשר להחזיק מעמד?

יש מערכי שיעור, אתה בא מוכן מהבית?

לא היה לי משהו כתוב לפני זה. אני מלמד גם חרשים. תוך כדי זה למדי מה עושים: הוא נודע לי בתוף, או אני מתופף על הגב שלו. הרי חרש שומע בדרך כלל רק נמוכים. נוצרת דרך תוך כדי. נוצר כיוון. בסוף מקבלים מזה משהו. אנחנו מלמדים מונוגולואידים. אתה צריך להמציא את הדרך עצמה. אתה לומד מהתלמידים איך ללמד. בעקבות זה כתבתי חוברת, שמראה איך ללמד ילדים קטנים לעבור על חיקוי.

אפשר ללמד גם ילדים קטנים?

בטח. ילד בן 3.5 יודע לנגן מה שמבוגרים יודעים לנגן אחרי 10 שנים. הם לא נותים סולואים מי יודע מה, אבל הם מנגנים קצב. כשאני מלמד בגן, אתה יכול לראות את כל הגן בקצב. כשהכל יושב, החוויה יותר עוצמתית. אתה לא מדבר גם הרבה. ילדים קטנים בקושי יודעים לדבר, וכבר הם יודעים לתופף. הבן שלי בן שנתיים וחצי, ושנתיים וחצי הוא מנגן.

אז מה

יש אתר אינטרנט www.drum.co.il , ויש הופעה, ויש סינגל שנקוה שתוכלו לשמוע אותו ברדיו בקרוב, ויש מפעל קצב משוכלל ומקצועי. לפני ההופעה תוכלו לראות את החבורה השמחה הזאת מתכוננת במרכז הספורט של האוניברסיטה, כמעט כל יום ששי אחר הצהריים.